עם השנים, מספר גזעים זכו למוניטין בעייתי בשל מספר מקרים שנקשרו לשמותיהם. נבחן את הגזעים הללו, מה גורם לקביעה זו והאם באמת יש מקום לחשש.
מהו גזע מסוכן?
כאשר מדברים על גזע כלבים מסוכן, הכוונה היא בדרך כלל לכלבים שיש להם נטייה טבעית או פוטנציאל להתנהגות אגרסיבית שעלולה להוות סיכון לבני אדם ולבעלי חיים אחרים. הגדרה זו יכולה להיות מורכבת ושנויה במחלוקת, שכן אגרסיביות של כלב אינה תלויה אך ורק בגזע שלו, אלא גם בגורמים נוספים כמו חינוך, סביבה וניסיון קודם. עם זאת, מספר גזעים זכו למוניטין של "מסוכנים" עקב היסטוריית גידול שהעדיפה תכונות של כוח, שמירה והגנה.
המונח "גזע מסוכן" מתייחס לעיתים קרובות לגזעים שיש להם כוח פיזי רב, לסתות חזקות ונטייה להגן על הטריטוריה או הבעלים שלהם באופן אגרסיבי. גזעים כמו רוטוויילר, פיטבול, דוברמן ופילברד נחשבים לעיתים קרובות למסוכנים בשל תכונות אלו. חשוב לזכור שלא כל הכלבים מגזעים אלה יפגינו אגרסיביות, וכי לכל כלב יש אישיות ייחודית משלו.
ההגדרה של "גזע מסוכן" משתנה גם בהתאם לחקיקה המקומית במדינות שונות. ישנן מדינות וערים שבהן חוקים ספציפיים אוסרים על החזקה של גזעים מסוימים או מחייבים אמצעי זהירות מיוחדים, כמו רצועות ומחסומים. הדבר נועד להגן על הציבור מפני תאונות פוטנציאליות, אך גם מעלה שאלות לגבי הסטיגמטיזציה של גזעים מסוימים ללא התחשבות בהתנהגות האישית של הכלב.
רשימת גזעים מסוכנים
כאשר דנים ברשימת הגזעים המסוכנים, מתברר כי אין הסכמה כוללת בין מומחים, מחוקקים וחובבי כלבים לגבי אילו גזעים צריכים להיכלל בה. הסיבה לכך היא שהגדרת "גזע מסוכן" מבוססת לא פעם על סטראוטיפים, מקרים מתוקשרים ופחות על מחקר מדעי מבוסס. במדינות מסוימות, חוקים ותקנות ספציפיים מציינים גזעים מסוימים כמסוכנים, בעוד שבמדינות אחרות אין כלל חקיקה בנושא זה.
במדינות רבות, גזעים כמו פיטבול, רוטוויילר, דוברמן, וצ'או צ'או מופיעים לעיתים קרובות ברשימות כגזעים מסוכנים. עם זאת, ישנם גם מקרים שבהם גזעים אלו אינם מופיעים ברשימות כלל, והדבר תלוי בעיקר בחוויות המקומיות והתרבותיות עם כלבים אלו. למשל, במדינות שבהן גזע מסוים גרם לתקריות חמורות, יש נטייה להכליל אותו ברשימה, גם אם באזורים אחרים הוא אינו נחשב לבעייתי.
חוקרים בתחום הכלבנות טוענים שההתמקדות בגזע בלבד אינה מספיקה כדי לקבוע את פוטנציאל הסיכון של כלב מסוים. הם מצביעים על כך שהתנהגות הכלב מושפעת במידה רבה מגורמים סביבתיים, חינוך והתנהלות בעלי הכלב. ישנם כלבים מגזעים שנחשבים למסוכנים אשר מתנהגים בצורה ידידותית ורגועה, בעוד שכלבים מגזעים אחרים יכולים להפגין התנהגות אגרסיבית.
בנוסף, ישנה ביקורת על כך שהגדרת גזעים מסוימים כמסוכנים יכולה להוביל לסטיגמטיזציה ולאפליה כנגד הכלבים עצמם ובעליהם. הדבר עלול לגרום לכך שכלבים מגזעים אלו ימצאו פחות בתים מאמצים ויוחזקו בתנאים פחות טובים.
האם באמת יש דבר כזה כלב מסוכן?
השאלה האם באמת יש דבר כזה "כלב מסוכן" מעוררת דיון נרחב בקרב מומחים, בעלי כלבים והציבור הרחב. מצד אחד, ישנם אלו הגורסים כי ישנם גזעים עם נטייה מולדת להתנהגות אגרסיבית או מסוכנת, בעיקר בשל תכונות שהודגשו במהלך תהליכי הרבייה ההיסטוריים. לדוגמה, גזעים מסוימים פותחו במקור לצרכי שמירה או לחימה, ולכן יש להם פוטנציאל טבעי להיות קשוחים יותר.
מאידך, חוקרים רבים טוענים כי הגזע של הכלב אינו הגורם המכריע ביותר בהתנהגותו. הם מצביעים על כך שהתנהגות הכלב מושפעת במידה רבה מסוציאליזציה נכונה, חינוך ותנאי גידול. כלב שגדל בסביבה אוהבת ותומכת, תוך קבלת אילוף מתאים, עשוי להפגין התנהגות נינוחה ורגועה, גם אם הוא שייך לגזע עם מוניטין של "מסוכן".
מחקרים רבים מראים כי רוב התקריות שבהן מעורבים כלבים מתרחשות בשל נסיבות מסוימות, כמו הזנחה, התעללות או חוסר ידע של הבעלים. במקרים רבים, הכלב מגיב מתוך פחד או הגנה עצמית, ולא מתוך תוקפנות מולדת. בהקשר זה, יש לציין גם את חשיבות החינוך וההסברה לבעלי כלבים ולציבור הרחב, כדי למנוע מצבים מסוכנים.
כיצד ניתן להבטיח כלב מסוכן בחברה?
הבטחת השתלבותם של כלבים המוגדרים כמסוכנים בחברה דורשת גישה מקיפה הכוללת חינוך, אילוף, התאמה סביבתית ומודעות ציבורית. ראשית, חשוב להדגיש את הצורך בהכשרה מקצועית הן לבעלי הכלבים והן לכלבים עצמם. אילוף נכון יכול לסייע בהפחתת התנהגויות אגרסיביות ולחזק את השליטה של הבעלים על הכלב, במיוחד בסיטואציות מאתגרות.
שנית, יש להעניק לכלב סביבה ביתית תומכת ובטוחה. כלב שמרגיש בטוח ורגוע בביתו נוטה להיות נינוח יותר גם בסביבה חיצונית. זה כולל מתן מקום לשינה, משחק ופעילות גופנית, כמו גם תזונה מאוזנת ובריאה.
בנוסף, חינוך הציבור הרחב מהווה מרכיב מרכזי בהבטחת בטיחות החברה. הסברה על התנהלות נכונה עם כלבים, זיהוי סימני לחץ או תוקפנות אצל כלבים, ודרכים להימנע ממצבים מסוכנים – כל אלו יכולים לצמצם את הסיכון לתקריות לא נעימות.
חקיקה מתאימה גם היא חלק מהעניין. במקומות רבים בעולם, קיימים חוקים המגדירים את חובת הרישום והפיקוח על גזעים מסוימים, כמו גם חובת השימוש ברצועה ומחסום פה במקומות ציבוריים. חוקים אלו, כשהם נאכפים כראוי, יכולים לסייע בהפחתת תקריות ולשמור על ביטחון הציבור.
לא מעט בעלי כלבים המוגדרים מסוכנים בוחרים לרכוש פוליסת ביטוח לכלב צד ג׳ וכך למנוע את הסיכון בתביעות
מצד גורם שלישי כתוצאה מהתנהגות הכלב.
יש חברות שאינם מוכנות לבטח כלל גזעים מסוכנים ולכן מומלץ לחקור ולבדוק מהי הפוליסה הטובה עבורכם.
לדוגמא, הפניקס ביטוח כלבים מציעה את ביטוח צד ג׳ כחלק בסיסי בפוליסת הביטוח שלה אך חשוב לוודא שהגזע
המסויים נכלל בכיסוי.
לסיכום, על אף המוניטין המסוכן שגזעים מסוימים עשויים לסחוב עמם, חשוב לזכור שהפיכת כלב למסוכן לרוב תלויה בסביבה ובחינוך שהוא מקבל. גם כלבים מגזעים עם מוניטין בעייתי יכולים להיות חיות מחמד אוהבות ומסורות עם הטיפול הנכון.
